כריש וכריש צפון קטנים מתמר ומלווייתן במונחי גז, אך עשירים מהם בהרבה בקונדנסט, נוזל פחמימני הדומה במאפייניו לנפט קל. השילוב בין הרכב מאגרים יוצא דופן למתקן הפקה שמסוגל להפריד, לאחסן ולייצא את הנוזלים ישירות מהים הפך את אנרג'יאן למפיקת הנוזלים הפחמימניים (נפט קל) הגדולה בישראל.
ישראל מוכרת כיצואנית גז טבעי, בעיקר למצרים ולירדן, אולם לצד הגז יוצא מהמים הכלכליים שלה גם מוצר אנרגיה אחר, שכמעט אינו זוכה לתשומת לב ציבורית: מיליוני חביות של נוזלים פחמימניים המופקים ממאגרי הגז ונמכרים בשוק הבינלאומי.
במקרה של אנרג'יאן, הנוזלים מופקים ממאגרי כריש וכריש צפון, מאוחסנים במתקן Energean Power בלב הים ומועמסים אחת לכמה שבועות על מכליות. במונחים יומיומיים אפשר לומר שישראל מייצאת נפט, אף שההגדרה המקצועית המדויקת יותר היא קונדנסט ונוזלים פחמימניים הדומים לנפט קל.
קונדנסט נמצא במאגר יחד עם הגז הטבעי, כאשר בתנאי הלחץ והטמפרטורה שבעומק חלק מהפחמימנים הכבדים משולבים בזרם הגז. לאחר שהחומר עולה אל פני הים והלחץ יורד, אותם רכיבים הופכים לנוזל שאפשר לייצב, לאחסן, להוביל ולזקק, ולכן הוא נמדד בחביות ומחירו נקבע ביחס למחירי הנפט בעולם.
המאגר הקטן שמייצר יותר חביות
העובדה שאנרג'יאן מובילה את הפקת הנוזלים בישראל עשויה להיראות מפתיעה, משום שכריש וכריש צפון קטנים בהרבה מתמר ומלווייתן מבחינת כמויות הגז. אלא שגודל מאגר הגז אינו קובע לבדו כמה נוזלים יופקו ממנו, והמשתנה החשוב במקרה הזה הוא הרכב הפחמימנים בתוך המאגר.
תמר ולווייתן הם מאגרי גז גדולים מאוד, אך הגז בהם יבש יחסית ומורכב בעיקר ממתאן, ולכן מכל יחידת גז מתקבלת כמות קטנה של קונדנסט. בכריש, ובמיוחד בכריש צפון, שיעור הפחמימנים הכבדים גבוה בהרבה, כך שכל יחידת גז שמופקת מביאה עמה מספר גדול משמעותית של חביות.
הפער ניכר כבר בנתוני העתודות. נכון לסוף 2025, כריש כלל עתודות מוכחות וצפויות של כ־878 מיליארד רגל מעוקבת גז לצד כ־33.8 מיליון חביות נוזלים, ואילו כריש צפון כלל כ־1.15 טריליון רגל מעוקבת גז לצד כ־35.6 מיליון חביות נוזלים.
בתמר, לשם השוואה, מוצגות עתודות של כ־13.73 טריליון רגל מעוקבת גז לצד כ־17 מיליון חביות קונדנסט. בחישוב היחס בין הנוזלים לגז, כריש וכריש צפון עשירים בנוזלים כמעט פי 28 מתמר לכל יחידת גז, נתון שמסביר כיצד מאגרים קטנים בהרבה הפכו למקור הנוזלים הפחמימניים הגדול בישראל.
גם נתוני ההפקה ממחישים את הפער. בשנת 2025 העמיסה אנרג'יאן עשרה מטענים ובהם מעט יותר מחמישה מיליון חביות, בעוד לווייתן, שהפיק באותה שנה כ־10.89 מיליארד מטרים מעוקבים של גז, מכר כ־857 אלף חביות קונדנסט בלבד. אנרג'יאן אינה מוציאה יותר חביות מפני שמאגריה גדולים יותר, אלא מפני שהגז בהם עשיר הרבה יותר בנוזלים.
כך הופך הקונדנסט למוצר יצוא
גם מבנה מערכת ההפקה של אנרג'יאן ממלא תפקיד מרכזי. הגז והנוזלים המופקים מהבארות התת־ימיות מוזרמים אל Energean Power, מתקן צף מסוג FPSO שמבצע בלב הים את פעולות ההפרדה, הטיפול, האחסון והפריקה.
על גבי המתקן מופרד הגז מזרם הנוזלים, עובר טיפול ומוזרם בצינור אל החוף לצרכנים בישראל. הקונדנסט עובר תהליך ייצוב, נשמר במכלי האחסון שבגוף המתקן, וכאשר מצטברת כמות מסחרית מגיעה מכלית ומקבלת את המטען ישירות בלב הים.
למתקן יכולת אחסון של עד כ־800 אלף חביות, ולכן אנרג'יאן אינה צריכה להזרים את הנוזלים תחילה אל החוף, למסוף יבשתי או לבית זיקוק מקומי. המערכת מאפשרת לה לצבור מטען, למכור אותו לסוחר או ללקוח בינלאומי ולשלוח אותו ישירות לשוק העולמי, בעוד הקונדנסט המופק מתמר ומלווייתן נמכר בעיקר לבית הזיקוק באשדוד.
המשלוח המסחרי הראשון מכריש יצא בפברואר 2023, ומאז הפכה הפעילות לשגרה תפעולית. בשנת 2025 יצא מטען בממוצע בתדירות של מעט יותר מאחת לחודש, כך שלצד זרם הגז המוזרם למשק הישראלי פועלת בלב הים גם שרשרת יצוא נפרדת של נוזלי נפט.
למה הנוזלים חשובים לאנרג'יאן
עבור אנרג'יאן, הקונדנסט אינו רק תוצר לוואי של הפקת הגז אלא מקור הכנסה נפרד ומהותי. הגז שמפיקה החברה בישראל נמכר ברובו בחוזים ארוכי טווח ליצרני חשמל וללקוחות תעשייתיים, בעוד הנוזלים נמכרים במחיר המבוסס על מחיר הברנט, בדרך כלל בניכוי פער המשקף את איכות המוצר, תנאי השוק ועלויות המסחר וההובלה.
בשנת 2025 נמכרו הנוזלים של אנרג'יאן במחיר שהיה נמוך בממוצע בכ־6 דולרים לחבית ממחיר הברנט. המשמעות היא שהחברה נהנית משני מנועי הכנסה בעלי מאפיינים שונים: מכירות גז המספקות תזרים המבוסס במידה רבה על חוזים מקומיים ארוכי טווח, ולצדן מכירות נוזלים שמעניקות חשיפה ישירה יותר לשוק הנפט העולמי.
כאשר מחיר הברנט עולה, שווי החביות שמפיקה אנרג'יאן עשוי לגדול גם ללא שינוי בהיקף מכירות הגז, וכאשר מחיר הנפט יורד נחלש זרם ההכנסות הזה. מדובר אפוא במקור גיוון וצמיחה, אך גם ברכיב תנודתי יותר, שחשוב להביא בחשבון כאשר מנתחים את תוצאות החברה ואת רגישותה למחירי האנרגיה.
הנוזלים גם מעלים את הערך הכלכלי המופק מאותה מערכת תת־ימית. הבארות, הצנרת ומתקן ההפקה משמשים להפקת גז למשק הישראלי ובמקביל מייצרים מוצר נוסף שניתן לשווק בעולם, כך שכל יחידת הפקה מכריש עשויה להניב לחברה הכנסה הן ממכירת גז והן ממכירת חביות.
אנרג'יאן פותחת את צוואר הבקבוק
ביולי 2026 השלימה אנרג'יאן את הפעלת קו הטיפול השני בנוזלים על גבי Energean Power, מהלך שהגדיל את כושר הטיפול הכולל מ־18 אלף ל־31 אלף חביות ביום, עלייה של כ־72%. המערכת כבר נבחנה בקצב של עד 21 אלף חביות ביום, ובהמשך צפויות בדיקות בקצבים גבוהים יותר לאחר השלמת פעולות החיבור הקשורות למאגרי קטלן.
במחצית הראשונה של 2026 עמדה הפקת הנוזלים בישראל על כ־10,000 חביות ביום בממוצע, או כ־13 אלף חביות ביום בנטרול השבתה ביטחונית שנמשכה 41 ימים. במחצית השנייה צופה אנרג'יאן קצב ממוצע של 17 עד 21 אלף חביות ביום, נתון שעשוי להביא את הפעילות להיקף גבוה משמעותית מזה שנרשם במחצית הראשונה.
הקו החדש אינו משנה את כמות הנוזלים שנמצאת במאגרים, אך הוא מסיר מגבלה תפעולית ומאפשר לטפל בכמות גדולה יותר מתוך הזרם המופק. ככל שההפקה מכריש צפון וממאגרי קטלן תתרחב, אנרג'יאן תוכל להפריד, לייצב ולאחסן יותר נוזלים מבלי שכושר המתקן יהפוך לצוואר בקבוק.
ישראל אינה מעצמת נפט, אבל היא בהחלט מפיקה אותו
הפקת הקונדנסט בישראל קטנה מאוד בהשוואה לתעשיות הנפט של מדינות כמו סעודיה, ארצות הברית או נורווגיה, והיא אינה מבטלת את תלותו של המשק הישראלי ביבוא נפט גולמי. עם זאת, גם התפיסה שלפיה ישראל מפיקה רק גז כבר אינה מתארת נכון את המציאות.
לצד תעשיית הגז התפתחה בישראל פעילות של הפקת נוזלים פחמימניים בהיקף של מיליוני חביות בשנה, פעילות שמייצרת הכנסות, יצוא, תמלוגים ומסים, ומחברת חלק ממשק האנרגיה הישראלי ישירות למחירי הנפט בעולם. אנרג'יאן מובילה את התחום לא מפני שהיא מחזיקה במאגר הגז הגדול בישראל, אלא בזכות שילוב שאין כיום לאף מפיקה אחרת: מאגרים עשירים במיוחד בנוזלים ומתקן צף שמסוגל להפוך אותם למטען מסחרי ולשלוח אותו ישירות לשוק הבינלאומי.
כריש אינו מתחרה בתמר ובלווייתן על תואר מאגר הגז הגדול בישראל, אך כאשר מודדים את הפעילות בחביות ולא במטרים מעוקבים, הוא נמצא בליגה משלו.