סין ממשיכה לקנות נפט מהמפרץ, אבל שתי ענקיות הספנות הממשלתיות שלה הפסיקו לשלוח מכליות דרך מצר הורמוז. החביות בכל זאת מגיעות. כדי לאפשר זאת, מפיקות וחברות ספנות מוציאות את הנפט מאזור הסיכון ומעבירות אותו למכליות שממתינות מחוץ למצר. המנגנון שנוצר סביב המשבר כבר משפיע על תעריפי ההובלה, מעניק יתרון ליצרניות עם תשתיות מתאימות ומתחיל לשנות גם את תנאי המסחר בנפט מהמפרץ.
סין לא הפסיקה לקנות נפט מהמפרץ. היא פשוט מצמצמת את הסיכון שהיא מוכנה לקחת בדרך אליו.
מאז סוף יולי, COSCO Shipping Energy ו-China Merchants Energy Shipping, שתי ענקיות הספנות הממשלתיות של סין, נמנעות משליחת מכליות הנפט שלהן דרך הורמוז ובאב אל-מנדב. לפני המלחמה טיפלו שתי החברות יחד בכמחצית מיבוא הנפט הסיני מהמזרח התיכון, והן מפעילות יותר ממאה מכליות ענק מסוג VLCC, שכל אחת מהן מסוגלת לשאת סביב שני מיליון חביות.
הנפט, לעומת זאת, ממשיך להגיע לסין.
כדי להבין איך זה קורה, צריך להסתכל פחות על מחיר החבית ויותר על מה שמתרחש מול Fujairah באיחוד האמירויות ו-Sohar בעומאן.
המכלית הסינית נשארת בחוץ, החבית מגיעה אליה
לאיחוד האמירויות יש יתרון משמעותי על פני חלק משכנותיה. צינור המחבר את אזור ההפקה באבו דאבי ל-Fujairah מסוגל להעביר עד כ-1.8 מיליון חביות ביום ישירות לחוף שמחוץ למצר הורמוז. באזור קיים גם מתקן אחסון תת-קרקעי בנפח של כ-42 מיליון חביות. המשמעות היא שחלק מהנפט האמירתי יכול להגיע לים הערבי בלי לעבור במצר כלל.
אבל לחלק גדול מהנפט במפרץ אין מסלול כזה. כאשר המטען נטען בתוך האזור, מישהו עדיין צריך להוציא אותו.
כאן נכנס לתמונה מנגנון שהפך בחודשים האחרונים לחשוב הרבה יותר. מכלית אחת מעמיסה את הנפט בתוך המפרץ וחוצה את הורמוז. מחוץ למצר היא נפגשת עם מכלית אחרת ומעבירה אליה את המטען בלב ים.
הפעולה מוכרת בענף כ-Ship to Ship, או STS. היא קיימת שנים, אבל במשבר הנוכחי היא קיבלה תפקיד אחר: היא מאפשרת להפריד בין החבית לבין האונייה שתוביל אותה את רוב הדרך לאסיה.
הסינים לא מצאו דרך שבה הנפט אינו צריך לעבור בהורמוז. הם מצאו דרך שבה המכלית שלהם אינה צריכה לעבור בו.
לפי נתוני Kpler, היקף העברות ה-STS שבהן השתתפו כלי שיט בבעלות סינית או הונג קונגית במפרץ עומאן עבר 600 אלף חביות ביום ביוני וביולי. באפריל ובמאי כמעט שלא נרשמה פעילות כזו. ביולי ארבע מכליות שמפעילה COSCO ומכלית נוספת של China Merchants קיבלו נפט בדרך הזו ליד Fujairah. מכליות נוספות של שתי החברות תוכננו להעמיס מחוץ למפרץ במהלך אוגוסט וספטמבר.
המשמעות פשוטה. החבית עדיין צריכה לצאת מהאזור, אבל מי שלוקח את הסיכון בדרך יכול להיות שחקן אחר.
ADNOC הפכה את הבעיה ליתרון
אחת החברות שהגיבה מהר במיוחד למצב היא ADNOC, חברת הנפט הלאומית של אבו דאבי.
כבר באפריל החלה החברה להפעיל מערך של מכליות שמעבירות מטענים מתוך המפרץ אל נקודות מסירה מחוץ להורמוז. במקביל היא הרחיבה את פעילות הספנות שלה והגדילה את הגמישות באופן שבו היא מוכרת ומוסרת נפט ללקוחות.
הסיכון אינו תיאורטי. ADNOC דיווחה כי 15 מכלי השיט שלה הותקפו במהלך המעברים במצר, עם הרוג אחד ו-20 פצועים.
אבל מי שמוכן לקחת את הסיכון יכול גם לגבות עליו מחיר.
באמצע אוגוסט הוערך תעריף ההובלה במסלול עומאן לסין בכ-140 אלף דולר ליום למכלית. לפי בכיר בחברת ספנות סינית שצוטט ב-Reuters, המרווח למכלית הגיע לכ-110 אלף דולר ליום, לעומת כ-30 עד 40 אלף דולר לפני המלחמה.
גם התוצאות של ADNOC Logistics & Services ממחישות עד כמה השתנתה סביבת הספנות. במחצית הראשונה של 2026 עלו הכנסות חטיבת הספנות שלה ב-132% ל-2.44 מיליארד דולר, וה-EBITDA של החטיבה זינק ב-292% ל-1.14 מיליארד דולר. החברה מייחסת את השיפור לשילוב של תעריפי ספנות גבוהים יותר, שירותים נוספים, פעילות חכירה מוגברת והתרחבות הצי.
לא כל העלייה קשורה ישירות להורמוז או להעברות STS. אבל היא ממחישה היטב כמה השתנה הערך של יכולת לוגיסטית באזור שבו בעלי אוניות רבים אינם מוכנים עוד לפעול כרגיל.
השינוי כבר מגיע גם לתנאי המכירה
כאן הסיפור מתחיל לחרוג משוק הספנות.
במשך שנים נמכר חלק גדול מהנפט מהמפרץ במבנה שבו היצרנית מספקת את המטען בנקודת הטעינה, והקונה מטפל באונייה ובהובלה. המשבר מתחיל להזיז גם את הגבול הזה.
כאשר בית זיקוק באסיה מתקשה למצוא מכלית שמוכנה להיכנס למפרץ, היכולת של היצרנית להביא את הנפט לנקודת מסירה בטוחה יותר הופכת לחלק מההצעה המסחרית.
ADNOC הגדילה מאז יוני את המכירות בשוק הספוט, פתחה מכרזים והציעה בחלק מהמקרים תנאי מסירה גמישים יותר. לפי Reuters, החברה מכרה לפחות 94 מיליון חביות בשבעה מכרזים למסירה עד אוקטובר.
במקביל, חלקה של איחוד האמירויות במשלוחי הנפט מהמזרח התיכון לאסיה הגיע לפי Kpler ל-32% ביוני ול-27% ביולי, לעומת כ-20% בשנה שעברה.
זה כבר אינו רק פתרון תפעולי. היכולת להוציא נפט מהאזור בזמן שאחרים מתקשים לעשות זאת יכולה להפוך ליתרון תחרותי.
גם Saudi Aramco החלה להציע לחלק מהלקוחות באסיה מטענים שניתן לקבל באמצעות STS מול Fujairah. עבור הקונה המשמעות דומה: הוא יכול לקבל נפט סעודי בלי לשלוח את המכלית שלו אל תוך הורמוז.
עדיין מוקדם לקבוע שמדובר במודל קבוע. העברת נפט בין שתי אוניות מוסיפה עלות, זמן ומורכבות. אם הורמוז יחזור לפעילות מלאה והסיכון הביטחוני ירד, חלק גדול מהמערך שנוצר בחודשים האחרונים עשוי להצטמצם.
אבל לא בטוח שהשוק יחזור בדיוק למצב שהיה לפני המשבר.
לקוחות אסייתיים של ADNOC כבר מבקשים לקראת חוזי 2027 יותר גמישות בנקודות המסירה, כולל אפשרות לקבל נפט מחוץ להורמוז. במקביל, איחוד האמירויות ממשיכה להשקיע בצינורות, אחסון וצי ספנות שמקטינים את התלות במצר.
המשבר חשף נקודה שבימים רגילים קל להתעלם ממנה.
בשוק הנפט נהוג לדבר על גודל המאגרים, כושר ההפקה ועלות החבית. אבל בזמן משבר יש עוד נכס בעל ערך: היכולת למסור את החבית.
לא מספיק להפיק נפט בזול אם אי אפשר להביא אותו ללקוח.
הסינים נשארים מחוץ להורמוז.
מישהו אחר מעביר להם את הנפט.